ספורים וחוויות על מחלת COPD

חיפוש

מ-117% ל-65% תפקודי הריאות

הדרך חזרה אל החיים בשנתיים שאחרי ההשתלה איך נאלצתי לוותר על תחושת ההיי והתאהבתי בשגרת המרתון שאחרי ההשתלה? אם השתלת הריאה עצמה הייתה ה"ספרינט" של חיי, השנתיים שחלפו מאז הנחיתה חזרה בישראל היו מרתון רצוף עליות וירידות, שהוכיח שהניצחון האמיתי נמצא בפרטים הקטנים של השגרה. שנתיים של ריאות חדשות, חיים חדשים, ובעיקר: למידה בלתי פוסקת. הנחיתה הרכה לתוך הבלגן ההתחלה בארץ, כפי שסיפרתי, הייתה הלם של ניגודים: כאוס המלחמה והמציאות הישראלית בחוץ, מול השקט המופתי, המקצועיות והאהבה שחיכו לי

לחזור הביתה בעיצומה של מלחמה.

הלם שהתחלף בהקלה. אחרי חודשים ארוכים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, בהן הכול תקתק כמו שעון שווייצרי, במהלכם עברתי השתלת הריאות, נחתתי חזרה בארץ, לא אותה הארץ שעזבתי. המלחמה מילאה את הכול – את החדשות, את שיחות היום-יום, את האוויר. כשהיציאה לארצות הברית הייתה מלאה בתקווה, החזרה הביתה לוותה בחששות כבדים. חששתי מאיכות הרפואה שאקבל, מהעומס על המערכת ומהמחסור בקשב שכה חיוני למטופל במצבי. הייתי מוכן לקונפליקטים החברתיים והפוליטיים, אבל לא רק המלחמה קיבלה את פניי. בבת אחת התמודדתי ש

סאן דייגו - גן עדן למחלימים ועדיין תהליך לא קל....

השתלת ריאות: חזרה לעולם נטול COPD החזרה לעולם נטול COPD בבית. מדהים כיצד פחות מחצי שנה ואני חש שהדירה בסאן דייגו היא בית. הנסיעה בת עשר דקות והחבירה לעולם שבחוץ כשאני נושם ומתבונן סביבי. אין את רעשי הרקע של מחולל החמצן, אין "משקפי אף" ואני חופשי לזוז, להתכופף. מילאו אותי באושר שלא הכרתי. הייתי מאוד עייף. בבית חולים לא ממש ישנים, ובימים הקרובים אני אשן המון. הכאבים בחתכים זניחים לעומת השקט. קשה להסביר מה זה שקט. אנסה. שקט זה לא לשמוע חרחור בלתי פוסק. שקט זה לא להשתעל בלי הפסק.