יום לפני עלו חששות, למה לי ההרפתקאה הזו?
עברתי ברונכוסקופיות בעבר וחוויתי ניקוב ריאה בתהליך שגרם ל"חזה אוויר" וגרם לאישפוז של כמה ימים. מעצבן אבל לא דרמה.
נוספו לזה חששות מהתהליך, כמו איך מחשבים את כמות הנוזל שמאדה? האם יש לצוות את המיומנויות הנדרשות למקם את הצריבה במיקום המדויק? בשיחות המקדימות עם פרופסור שטרית ודר רומם קיבלתי את התשובות ולכאורה ידעתי אבל.....
שיחת טלפון ערב הטיפול מאתי מהמחלקה שמתזכרת אותי ובודקת איתי שאני מצויד בבדיקות הנחוצות (דם וא.ק.ג.) ושאני זוכר להגיע בצום מהלילה נסכה בי, משום מה, בטחון ורוגע.
08:00 מגיעים
תהליך קצר ומחוייך של רשום, בדיקת מדדים מהירה , מעבר לסמרטוטי בית החולים הנקראים פיג'מה והמתנה לתורי לטיפול.
הייתי מספר 2 במצעד המטופלים והראשון היום לטיפול באידוי. זהו הגיע העת וצעדתי לתוך חדר הטיפול.
כך נראה חדר הטיפולים הרבה ציוד, מסכים ואלונקה אחת צרה במרכז המהומה שאליה הזמין אותי אלכסיי להניח את עצמי.
חדר הטיפולים בכל תפארתו
אלכסיי חיבר אותי ללמכשירי המדדים: לחץ דם, אקג, סטורציה ובכל הזמן הזה שיתף מתלמד/סטודנט בפעולות שהוא עושה. הכל ברוגע ובנעימות.
רעדתי מקור, גם הייתי ערום למדי ,גם מזוג האוויר וכנראה גם המתח לפני הטיפול.
ביקשתי שמיכה ועוד אחת וקיבלתי כמובן ואז אתי חשה שאינני מוצא מיקום נח לראש ומיהרה והציעה כרית שממש שיפרה לי את התחושה.
דר' רומם הסביר לי על הציוד המיוחד (המכשיר שהופך את הנוזל לאד כפי שניתן היה לראות בפוסט הקודם) ועל העובדה שתכנון הפרוצדורה (כמות הנוזל המאודה והמיקום המדויק ברקמה שיטופל) ומהלך הביצוע ע"פ הסי טי ברזולוציה גבוהה שעברתי (כחלק מהבדיקות לבחינת ההתאמה שלי לטיפול) נעשה בשיתוף עם ספק הציוד מאירופה.
וזהו בערך מה שאני זוכר למעט החיוך של פרופסור שטרית כשהזריק לי את חומר הטשטוש והתחושה שאני בידיים טובות.
מכאן המעבר לחדר ההתאוששות וכוס הקפה הראשונה ששתיתי קצת מבולבלים לי בזכרון מבחינת סדר האירועים והזמנים. בכל הזמן הזה לא חשתי שום כאב או מועקה והאמת שהצקתי לכולם שאני רוצה ללכת הבייתה.
הצוות הסיעודי הנפלא פשוט עטף אותי בחיוך ובתחושה של אתה בבית תנוח והכל סבבה.
אלו הם מימין לשמאל שולי ג'רפי, אתי קלצ'וב, אלכסיי מנבי'ץ הצוות הסיעודי, פרופסור דוד שטרית מנהל מערך הריאות בבית החולים מאיר בכ"ס ואחרון חביב דר' אייל רומם מנהל היחידה לרפואת ריאות פולשנית. לסכום חווית התהליך חייב לאמר שנכנסתי מעט חיוור ומתוח בשמונה בבוקר ובשעה שתיים ישבתי בבית עליז וטוב לב לארוחת צהריים עם כוס בירה צוננת לפני סגר האלכוהול הנגזר מהאנטיביוטיקה שאתחיל עוד כמה שעות לקחת. בשבוע הבא יעלה ספור חודש ההחלמה.....
Comments