הקטנת נפח ריאה = שפור איכות הנשימה - אוקסימרון?

זה סיפור אופטימי על טיפול(צריבה) רקמת ריאה חולה ובכך לפנות מקום לחלקי הריאה הבריאים להתרחב ולתפקד טוב יותר בשטח שהתפנה. בפוסט הזה ובאלה שבעקבותיו אני מספר על השיקולים, הבחירה, הפרוצדורה ותהליך ההבראה. בעת כתיבת שורות אלה אני כשלושה שבועות אחרי.

גם האופטימיסטים חסרי תקנה כמותי חשים לעיתים מועקה כבדה ותחושה שישנו כיוון אחד וזה כיוון רע, רע מאוד.

הקושי לנשום, המועקה בחזה ההיזקקות התכופה יותר ויותר במחולל החמצן כל אלה ועוד סממנים רבים אחרים מביאים אותי לבחינה מחדש של האופציות שלפניי.

בחנתי את נושא השתלת הריאות.

במידע וסיוע בחשיבה של דר' לירן לוי מבית החולים תל השומר ביחידה להשתלת ריאות. לירן, המקצוען שהתמחה בתחום השתלת הריאה בטכנולוגיות מתקדמות בטורנטו בקנדה, פתח בפני ספקטרום רחב של מידע לאופציית ההשתלה. השתלה היא מהלך דרסטי ומורכב עם לא מעט סיכונים ומהווה קו הגנה אחרון ותהליך שנמשך זמן.

פרופסור דוד שטרית מנהל מערך ריאות בבית החולים מאיר בכ"ס הרחיב את תמונת האפשרויות לפני מהלך דרסטי להשתלה וחשף בפני את אופציית הקטנת נפח הריאה שאיננה בניתוח.

הכיוון של צריבת/אידוי רקמה פגועה או בכלל של שפור המכניקה בריאה איננו טיפול שיבריא את הריאה. מטרת הטיפול היא לשפר איכות חיים ע"י הקלה בנשימה. קראתי ושמעתי בעבר על האפשרות להסרת חלק מהריאה בניתוח, אופציה בסיכון משמעותי על כל הכרוך בניתוח, אבל לא הכרתי את האפשרויות להקטנת נפח הריאה ללא צורך בניתוח. פרופסור שטרית הרחיב ושיתף אותי באפשרויות ובניהן בטכנולוגיית אידוי הריאה או בשמה BTVA אשר מתבצעת באמצעות פרוצדורת הברונכוסקופיה בבית החולים מאיר ע"י ד'ר רומם שהתמחה בתחום והצוות . מה זה שסתום חד-כיווני? החדרה של שסתום חד כיווני לסמפון המוליך לאונה נפחתית נועד למנוע כניסת אוויר לאונה זו, ובמקביל לאפשר לאוויר ולהפרשות להתנקז ממנה. האוויר מוסט לאזורים בריאים יותר של הריאה, וכך משתפר יחס אוורור-זילוח של הריאה כולה ומושגת ירידה בכליאת האוויר באזורי הריאה החולים. בשלב מאוחר יותר אם מושג תמט של אונה זו, אזי מושג גם אפקט מכני של הקטנת ריאה.

אז מה זה BTVA?

צנתר אדים BTVA מונחה ע״י הרופא דרך דרכי הנשימה אל האזור הנגוע במחלה ומזרים אליו מינון מדוייק של אדים, המתאים למטופל המסוים. מינון אדים זה שאינו מכאיב, מוזרם תוך 3 עד 10 שניות, מחסל את רקמת המטרה הנגועה במחלה וגורם להפחתה טבעית והדרגתית בנפח הריאה המתרחשת לאורך כמה שבועות ועד חודשים ספורים. הסיכון להיווצרות מצב ״חזה אוויר״ מסכן חיים קטן מאוד בהפעלת השיטה הזו והסכון העיקרי הוא הופעת דלקת באזור המטופל אשר עלול להופיע כשבוע אחרי הטיפול ופוחת דרסטית לאחר חודש מהפעולה. חייבים לאמר: לא לכל חולה הפרוצדורה הזו מתאימה וישנו תהליך סינון ראשוני הכולל את: מצבנו הקליני ( ללא התלקחויות בשלושת החודשים האחרונים ) מדדי תפקודי הריאות ( FEV1 קטן מ45 ו RV גבוהה מ 175% ) רק אם עומדים בתנאים האלה ישנה אפשרות שהפרוצדורה עשויה להועיל לנו ואז נישלח לבדיקת CT מיוחדת ותפקודי ריאה מורחבים ורק אז יוכל מומחה לקבל החלטה האם נוכל להתאים לביצוע התהליך. נא להכיר זהו צנתר

איך זה קורה?

אנחנו רואים את הצנתר בפעולה ואת האדים שיוצאים ממנו ומוזרמים לרקמה החולה

תהליך הקטנת נפח הריאה שבו "מוצאים מהמשוואה" רקמות לא פרודוקטיביות לתהליך הנשימה ומאפשרים ניצולת טובה יותר של הריאה בוצע בעבר ע"י ניתוח. הבעיה המרכזית היא שניתוח כמו ניתוח כרוך בסיכונים רבים ותמותה. כאשר אותה תוצאה מושגת במינימום סיכון ובתוצאה זהה נראה שהבחירה בכיווץ הריאה לא ע"י ניתוח ברורה.

לפני

אחרי

בתמונות האילוסטרציה ניתן לראות כיצד לפני הטיפול הריאה הנגועה תופסת שטח פנים משמעותי מהריאה ולאחר ביצוע התהליך מתפנה מקום לטובת הרקמה הבריאה של הריאה להתרחב בבית החזה.

מהחומר שקראתי על עבודות שנעשו בתחום שהחל מ 2009 שבה החלו הטיפולים האלה ועד היום אחת עשרה שנים אחרי אין כנראה ספק שלעבור את התהליך זה ממש לא מסוכן . האפקטיביות והיעילות נעים בין מדדים מעט משופרים לבין מדדים משופרים מאוד במונחים קליניים. בעיני הדבר המשמעותי הוא תחושת השיפור באיכות החיים וכאן המנעד בתשובות המטופלים רחב ונע בין כאלה שחשים שיפור משמעותי לאלה שחשים שיפור קל. כל זה הוביל אותי למסקנה שמאחר ואני עומד בתנאי הסף אני חייב ללכת על הפרוצדורה. על החוויה ביום קיום הפרוצדורה ובמהלך שלושת השבועות שאחרי, על הצוות הנפלא שטיפל בי בפוסט הבא….