יומן מסע (3) - השתלת ריאות ממילים למעשים

תקציר האירועים, אובחנתי עם COPD דרגה 3 בשנת 2010. המחלה התדרדרה באיטיות ולפני כשלוש שנים עברתי אידוי ריאות שהיה אמור לשפר את איכות חיי ולא כ"כ שיפר למעשה לא שיפר כלל.

היה ברור ברמה הרציונלית שאין בררה ושינוי לחיוב יכול להגיע רק מהשתלה. פגישה עם דר' לירן לוי בתל השומר שמטרתה המרכזית הייתה להבין במה כרוכה השתלה והיכן לבצעה.

הרמתי טלפון ללירן וקבענו. לירן סיפר לי על יחידת ההשתלות שהקימו בתל השומר. על תקופת הלמידה וההכשרה שעבר בטורונטו קנדה, על הצוות שהוקם בשיבא. לירן תיחקר אותי על מצבי הבריאותי ובעיקר שאל שאלות על איכות חיי.

השאלות הביכו אותי שכן התשובות שיקפו לי מציאות שאני נוטה להדחיק. ניסיתי להסביר לו שאינני מועמד ואין טעם לדון בהשתלת ריאות עבורי שכן אני עדיין לא מספיק חולה. הוא חייך ואמר "אני מציע שתערוך את סדרת הבדיקות למועמדות, סוג של checkup ומשם נראה".

לא נראה לי כל הסיפור ודחיתי אותו על הסף. בהמשך היינו בקשר בנושאים שאינם קשורים למצבי הבריאותי ועניין הבדיקות עלה שוב. כיוון שאחת ההתנגדויות שלי לערוך את הבדיקות הייתה שאין לי חשק וכח לרוץ לאין סוף בדיקות הוא הציע להתאשפז לשלושה ימים ולערוך את הבדיקות במרוכז.

דר' לירן לוי, בשבילי לירן, הוא סוג של קסם. חכם, רהוט, מדבר בגובה העיניים, לא זורק את האחריות למטופל אבל לא "מחליט" עבורו, מדויק באבחנה ובפרוגנוזה. אחרי כל זה לירן הוא פשוט בנאדם. הוא שם את האדם שבמטופל לפני המחלה והמטופל. הוא נתן לי את התחושה והבטחון (ולא אצלי זה ממש לא פשוט) שאני יכול לסמוך עליו.

קבענו תאריך לאישפוז אבל כיוון שרציתי לטוס לחופשה בפריז התאריך נדחה. במהלך הנסיעה החלטתי לעשות לעצמי בדיקת מאמץ וטיפסתי על מדרגות תלולות במונמרטר בפריז. 160 מדרגות ב 2:30 דקות. אמנם עם מחולל חמצן, חמש על החוגה, אבל עשיתי את זה.

הגעתי לתל השומר לאישפוז בתחושה שאני סתם מבזבז את זמני ונכנס לבית חולים בריא. התמסרתי לתהליך הבדיקות שכלל די הרבה בדיקות כולל צנתור. בתום האשפוז ועם ריכוז התוצאות נפגשתי עם לירן שוב.

מיד בפתיחת המפגש הראיתי לו סרטון של כיבוש גרם המדרגות ושאלתי: כך נראה מישהו עם צורך בהשתלה? לירן חייך ואמר: "יפה מאוד, אתה ממש משתדל להרוס לעצמך את הבריאות ולהעמיס על הגוף מאמצים מיותרים". לעצם העניין תוצאות הבדיקות הקנו לי מקום ברשימת המועמדים להשתלה בישראל.

האירוע הזה התרחש לפני כמעט שנתיים.

במהלך התקופה האחרונות השלמתי עוד שתיים שלוש בדיקות שלא התרחשו בעת האישפוז. בעת ביקורת תקופתית בספטמבר 2022 ולאחר מספר התלקחויות ותחושה כבדה שלי שהמצב מתדרדר העלה לירן הצעה לעשות את ההשתלה בארה"ב בסאן-דייגו. הוא סיפר לי על ביקור שערכו בארץ הצוות מבית החולים שם UCSD ועל שיתוף הפעולה בין כל הגורמים ובעיקר על לוחות הזמנים.

חשוב להבין, חולי COPD נחשבים בהגדרה פחות קריטיים מבחינת התור לקבלת תרומה. הסיבה העיקרית היא שתהליך ההידרדרות איטי וההחמרה איטית. המשמעות היא כי מחד הרשימה מתארכת (כשהתחלתי לדבר על השתלה היו כ 120 מועמדים וכיום מעל 200) רבות "בזכות" הקורונה ומאידך כאמור "חומרת" המחלה במשפחת מחלות הריאה פחותה.

המשמעות היא אולי חמש שנות המתנה. לא, אין לי חמש שנים וגם ובעיקר אני לא כ"כ רוצה לחיות ככה.

בארה"ב המצב שונה לחלוטין. התהליך הרבה יותר קצר ואנחנו מדברים במונחי חודשים ולא שנים.

אז זהו, הכיוון הוא השתלה בחול וככל הנראה בארה"ב.